קומיט את פרוגרס בע"מ נ' חאתם עבדאללה

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן בהעדר התייצבות הנתבע לדיון ההוכחות, שנערך ביום 14.9.2009.

התובעת הגישה את תביעתה בסדר דין מקוצר על סך 74,194 ₪. ביום 15.3.2005 נחתם בין התובעת לנתבע הסכם סחר. לטענת התובעת במסגרתו של ההסכם קיבל הנתבע מהתובעת הטבות כספיות בסך של 54,000 ₪ ומע"מ והתחייב שלא לצרוך צבעים, סחורה וציוד של יצרן אחר מלבד התובעת. לטענת התובעת הנתבע הפר את ההסכם ביניהם ועל כן עליו לשלם לה את מלוא התמורה בגין ההטבות שקיבל.

ביום 26.5.2008 ניתנה ע"י כבוד רשם בית המשפט מר אבישי רובס, החלטה הקובעת, כי לנתבע הגנה הראויה לבירור ומצדיקה מתן רשות להתגונן.

התיק הועבר לשמיעה בפני. ביום 22.6.2008 ניתנה החלטה, כי על הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית וכן נקבע דיון קדם משפט ליום 14.1.2009.

הצדדים הופנו להליך גישור. משזה לא צלח, נקבע ביום 17.3.2009, במעמד ב"כ הנתבע וב"כ התובע, מועד לשמיעת הוכחות הצדדים ליום 14.9.2009.

יום לפני דיון ההוכחות בשעות אחר הצהרים, שוגרה לבית המשפט בקשת הנתבע לדחיית מועד ההוכחות. הבקשה הובאה בפני בית המשפט רק ביום ההוכחות עצמו. על פי הבקשה, הנתבע מינה לעצמו מייצג חדש, אשר לטענתו לא הספיק ללמוד את התיק. לטענת ב"כ התובע, המייצג החדש שוחח עימו כ-10 ימים לפני המועד שנקבע להוכחות, והוא הודיע לו מפורשות, כי הוא מתנגד לדחיית הדיון.

בית המשפט לא קיבל את בקשת הדחייה וקבע כי על פני הדברים, נראה שאין בה אלא ניסיון לדחות את הקץ ולמנוע את ברור המשפט לגופו. לפיכך, בהעדר הופעת הנתבע לדיון, ניתן פסק דין המקבל את התביעה (נשוא בקשה זו).

ביום 25.10.2009 הוגשה ע"י הנתבע בקשה לביטול פסק דין. לטענת בא כוחו, הוא קיבל לידיו את הייצוג בתיק רק מספר ימים לפני מועד הדיון. לאור זאת, הוא שיגר לבית המשפט בקשה דחופה לדחיית ההוכחות כדי ללמוד את התיק. בנוסף היה קבוע לו דיון נוסף, באותו היום, בבית משפט בחדרה וגם מסיבה זו הוגשה בקשת הדחייה. לכן, הוא הודיע לנתבע כי הוא אינו צריך להתייצב לדיון.

כן טוען ב"כ הנתבע, כי עצם מתן הרשות להתגונן יש בה להצביע על קיומם של סיכויים להגנת הנתבע ו/או יש בה כדי להוות אינדיקציה לכך שיש לנתבע הגנה הראויה להישמע.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה הנתבע ובא כוחו מפגינים זלזול כלפי בית המשפט. זאת, כאשר הבקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות הוגשה יום לפני הישיבה בשעות אחר הצהריים, בעוד הנתבע ובא כוחו לא התייצבו לדיון למרות שישיבת ההוכחות לא נדחתה. כמו כן הנתבע לא הגיש תצהיר מטעם בא כוחו. בנוסף טוענת התובעת, כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי קיימות לו טענות הגנה טובות כנגד התביעה.

דיון

כידוע בבואו של בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו לשם ביטול פסק דין עליו לשקול שניים אלה: האחד, סיבת אי התייצבות לדיון; השני, והוא עיקר, סיכויי ההגנה.

זכות הגישה לערכאות הוגדרה בפסיקה כזכות יסוד. ככזו, היא מוכרת כחלק מ"תקנת הציבור" בשיטת המשפט שלנו היא מאפשרת לבני החברה להגן על זכויותיהם השונות ולממשן (ראו למשל ע.א. 3115/93 יעקב נ. מנהל מס שבח, פד"י נ' (4) 549 שם בעמוד 558).

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון מהותי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו" (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נגד שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001(1), עמ' 1121)". 

הדברים יפים אף אם הייתה רשלנות של הנתבע, כפי שמדגיש כב' השופט ג. בך בפסק דינו בע"א 32/83- ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3), 431:

"מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל. אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט. אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת (ראה: ע"א 717/72, בעמ' 799, וכן: ע"א 84/81 (בר"ע 25/81)). ...נראה לי, כי במקרה שלפנינו, לאור העקרונות שפורטו לעיל, היה מקום להיעתר לבקשת המערערת ולבטל את פסק הדין השלישי של בית-משפט השלום,

14.מהתנהגות הנתבע נראה שיש זלזול בבית המשפט, כמו גם בצד השני. בקשת הדחייה הוגשה רק יום לפני הדיון, בשעות אחר הצהריים, במצב שגם לפי גרסת הנתבע עצמו, ניתן היה להגשה לפחות מספר ימים קודם לכן. יתרה מזו, ב"כ הנתבע החליט על דעת עצמו שלא להופיע לדיון, למרות שלא ניתנה החלטה בבקשת הדחייה. בנוסף, גם אם לב"כ הנתבע היתה סיבה סבירה שלא להופיע לדיון (טענה שאני דוחה), הנתבע עצמו (שיכל להופיע לדיון – גם על פי גרסתו), החליט בעצת ב"כ, שלא להתייצב בבית המשפט. כפי שצויין, מהתנהלות הנתבע נראה שהוא מנסה לדחות את הקץ, למנוע את בירור המשפט וגופו, ובפועל הוא מדתעלם מחובותיו כבעל דין ובהם, בראש ובראשונה, להתייצב בבית המשפט על מנת להביא את ראיותיו.